הדבר גורם לניתוק או ריחוף או לחילופין לתנועתיות יתר ולמילוליות בלתי פוסקת.
הפרעת הקשב היא מצב נוירוביולוגי שאחת מהסיבות להופעתה הינה גנטיות (מועברת בדרך כלל בתורשה). השכיחות לתסמונת גבוהה ונעה בין 5% - 10% מתוך הילדים בגילאי בית הספר.
הפרעת קשב וריכוז מוגדרת כשילוב של קשיים משמעותיים בשמירה על ריכוז ועל קשב מתמשך הנדרש למשימה מוגדרת, קשיים ביכולת מתן תשומת לב לפרטים, מוסחות גבוהה וקשיים בתפקודים הניהוליים כגון: קושי בארגון, שכחנות ואיבוד חפצים.
הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים: היא עלולה להפריע בלמידה, בעבודה, ביחסים בין אישיים ובניהול העצמי.
היא מהווה הפרעה נוירו-ביולוגית מורכבת, המקושרת לתפקוד לקוי של מוליכים עצביים, המשמשים להעברת מסרים בין תאי העצב במערכת העצבים באמצעות תהליך של העברה סינפטית.
התסמינים העיקריים של הפרעת הקשב באים לידי ביטוי ב – 3 תחומים: קשיי קשב וקשיי ריכוז , היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות.
עם זאת, לא כל התסמינים חייבים להופיע כדי לענות על הקריטריונים לאבחון הפרעת קשב וריכוז.
הפרעת הקשב יכולה להופיע גם ללא היפראקטיביות (ADD) - ילדים עם ADD מתקשים בדרך כלל לפעול בעקביות ובהתמדה ולהשלים משימות, דעתם מוסחת לעתים קרובות וקשה להם להיות מרוכזים בשיחה. הם מתקשים בפתרון בעיות בצורה מובנית ובדחיית סיפוקים.
לעיתים אנחנו פוגשים את הסימפטומים של הפרעת הקשב, אך
הסיבות לכך הן אחרות או נילוות אליה: לקויות הלמידה, הפרעות חרדה, הפרעה התנהגותית מרדנית (ODD) והפרעת התנהגות (CODUCT DISORDER) , הפרעת טיק (TICS), הפרעות במצב הרוח והפרעות שינה. קושי מרכזי נוסף, המתלווה להפרעת קשב וריכוז הוא הקושי החברתי, הבא לידי ביטוי במיוחד עם הגיעו של הילד לגיל בית הספר היסודי .
יש חשיבות רבה לאבחן את הפרעת הקשב מוקדם ככל האפשר ולדייק בתופעות, הנלוות אליה.
הפרעת הקשב מופיעה גם אצל מתבגרים ומבוגרים (כן, גם אצל ההורים...) ובאה לידי ביטוי בקושי להתמקד ולהתרכז, התארגנות לקוייה, דחיינות, פער בין הכישורים והיכולות האישיות לבין מימוש הפוטנציאל, קושי בניהול זמן אפקטיבי, חוסר יעילות בעבודה וקושי להתמיד ולבצע משימות על פי סדר עדיפויות.
מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז מתמודדים עם מצבי רוח משתנים ואי שקט, פעלתנות יתר ואימפולסיביות, יחסי אנוש בעייתים וקושי בתקשורת בין אישית. הם חווים סף תסכול נמוך, רגשי אשמה ותחושת "פספוס" תמידית.
מתי כדאי לאבחן?
ילדים - ניתן לקבל אבחנה רשמית כבר מגיל גן חובה או כיתה א', כאשר הגגנת, המורה או איש מקצוע מנוסה אחר כמו קלינאי תקשורת, פסיכולוג מצביע על מאפיינים, שיכולים להצביע על חשד להפרעת קשב וריכוז.
ולמבוגרים בינינו - אם נמאס לכם, שאומרים לכם, שאתם מבובזים, ואתם מרגישים, שאתם דוחים כל משימה ולבסוף לא מספיקים לסיימה, אין לכם סבלנות לשבת במקום אחד, ובישיבת ההנהלה איבדתם קשב 10 דקות לאחר שזו התחילה – זה הזמן לבדוק, אם גם אתם עם הפרעת קשב וריכוז...
אבן הבוחן היא עד כמה הסימפטומים האלו מפריעים לכם, עד כמה הם באים לידי ביטוי בכל תחומי החיים ו"תוקעים" אתכם. שאלה נוספת שכדאי שתשאלו את עצמכם היא : "האם כל התסמינים הללו נמשכים לאורך זמן או החלו רק לאחרונה....?
לפני האבחון דידקטי כדאי לערוך בדיקה רפואית, שמטרתה לשלול השפעת גורמים רפואיים-גופניים על הסימפטומים ההתנהגותיים (למשל, בעיות שמיעה וראייה, ליקויים הקשורים ברמת העופרת וכן הלאה).
מה עושים עכשיו?
מאבחנים
האבחון...
יש לאבחן את הפרעת הקשב והריכוז אצל אנשי מקצוע, המתמחים באבחון ADHD והלקויות הנלוות אליה.
אבחון דידקטי רשאים לאבחן מומחים בעלי תואר שני באבחון לקויות למידה, ואפשר לאבחן גם אצל מאבחנים דידקטיים, שלמדו לימודי תעודה בתחום.
לאחר קבלת תוצאות האבחון והסבר על המשמעויות שלו, יש צורך לפעמים באבחון פסיכו-דידקטי, שתוצאותיו מהוות השלמה פסיכולוגית לאבחון הדידקטי.
אבחון זה תקף אם בוצע על ידי פסיכולוג חינוכי.
יש לערב נוירולוג או פסיכיאטר, המתמחים בהפרעת קשב וריכוז, כבר בתחילת התהליך ובמהלכו ע"מ להבין את המשמעויות, הנלוות לאבחון, ואת ההמלצות להמשך (טיפול תרופתי, התנהגותי ו/או משולב).
איך מבוצע האבחון?
לילדים:
