הפרעת קשב והורות מוצלחת במאה ה - 21 - יש חיה כזאת!

כמה מילים על הורות במאה ה – 21
  • הורים במאה ה – 21 הם אנשים עסוקים יותר. הרבה יותר. בעיקר בביטחון הקיומי של המשפחה, כלומר: הקריירה. עד כדי כך, שמחקרים מראים שממוצע שעות העבודה השבועיות לאדם בישראל הוא כמעט 45 שעות עבודה בשבוע, כשבצרפת, לדוגמא, הממוצע הוא 35 שעות... (ולא ספרנו את זמן הנסיעה לעבודה ומהעבודה). גם הנשים הצטרפו במלוא  מרצן לעולם הזה של קריירה ועבודה והתנהלותן בבית השתנתה לחלוטין בעשורים האחרונים. אז איפה הילדים בשעות האלה? בבית הספר, ואז באינטרנט? מול הטלוויזיה? וכשאנחנו חוזרים הביתה, איפה הילדים? במקרה הטוב - בחוג. במקרה הפחות טוב - מול הטלוויזיה, בפליסטישיין, מול המחשב...במקום אחר... זהו שינוי מהותי בהתנהלות המשפחתית המסורתית, שיש לה משמעות דרמתית על יחסי הורים וילדים ועל ההתנהלות המשפחתית העכשוית
  • מהפכת האינטרנט, הרשתות החברתיות והסמארטפון – הורים לא יודעים לדבר "אינטרנטית". היכולת להיכנס ולשחות בעולם החדשני הזה, שמורה למעטים מאיתנו. העולם הזה טומן בחובו גם סכנות רבות, ומנגד הוא גם בעל פוטנציאל להקניית מידע  וידע רב. להורים, שנדרשת מהם אחריות ופיקוח, אין תמיד את הכלים לכך. הילדים מנגד, חשים שההורים ניצבים בתחום הזה הרחק מהם.  לפעמים חוסר ההבנה של הוריהם מצחיק אותם, מכעיס לא פעם ואף מעורר בהם תחושת בושה. פועל יוצא מכך הוא פגיעה משמעותית בסמכות ההורית.
  • הילדים של היום שונים לחלוטין מהילדים, שהיו הורינו ואפילו מהילדים, שאנחנו היינו. הילדות היום נמשכת מגיל הגן ועד גיל 30 ויותר. מצד אחד, עצמאות מחשבתית ותחושה, שאין צורך בהורים כגורם סמכותי, ומנגד הישארות  בבית ההורים וחוסר חשק לבנות חיים עצמאיים. ההורים אינם תורמים לשינוי המצב, כיוון שפעמים רבות הם אינם ממהרים לשחרר את הילדים לעצמאות ובכך מנציחים אותו.
  • המשפחה כגורם מלכד ומרכזי נחלש. תרבות המשפחה כקולקטיב קובע, מחליט ומכוון פינה את מקומו לתרבות ה"אני" ובתוכו שלל  "הפיתויים" החברתיים, שמעסיקים אותנו ואת ילדינו  ומעמידים בסימן שאלה את תפקיד המשפחה, כפי שהכרנו.
הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז חווים תסכול עמוק עוד יותר. בנוסף לכל הנאמר עד כה: השינויים באופי המשפחה, גיל הילדות, שאורך 30 שנה..., יתרונות ותחלואי האינטרנט, הסמארטפון, משחקי המחשב, החברים, הקריירה של ההורים, ששואבת אותם ומשאירה אותם מרוקנים בסופו של יום, בביתם של הורים אלה מרחפת העננה השחורה הזאת, שמביסה כל ניצוץ, כל מקום להתבוננות אחרת בילד והיא הפרעת הקשב והריכוז!
התוצאה:
הורים יקרים, עם הפרעת קשב ובלעדיה, כרגע,  עקב כל הסיבות שמניתי, אתם נוכחים-נפקדים בחיים של הילדים שלכם. לכאורה סיבה טובה: גם ככה הילדים נמצאים בתוך עולמם ונדמה לכם, שהם כבר בכלל לא מתעניינים בכם, והרי לכם יש כל כך הרבה משימות ולחצים, וגם בריחה מהליקויים ומהשפעותיהם על המשפחה מייצרת לכם מעט "שקט תעשייתי". בפועל אתם בבעיה.
מה הבעיה?
למרות המאה ה – 21 והמניפולציות המשפחתיות, שהיא הביאה איתה, ולמרות שילד עם הפרעת קשב וריכוז לוקח את המאה ה - 21 לאקסטרים, ולמרות התחושה של "לא שמים עלינו" ולילדים לא אכפת מאיתנו  - אין לכם תחליף!!! לא המחשב, ולא הטלוויזיה, ולא החברים של הילדים ובטוח שלא בית הספר. אף אחד מהם לא יכול להחליף אתכם.
אז עכשיו יש לכם אתגר כפול. גם להיות הורה משפיע , משמעותי, סמכותי ומקדם וגם להתמודד עם התסכול, האשמה, חוסר ההבנה והכעס על ההתנהגות של ילדכם ובעיקר חרדה מהעתיד. חוסר הוודאות וחוסר האונים למול השפעות המילניום והשפעות ה – ADHD  הרסניות וטוטאליות.
אז זהו, שהדרך והמפתח להורות מעצימה ומלכדת, גם ובעיקר בעידן הדינאמי הזה, נמצאים אצלכם ההורים. נקודה. בעצם סימן קריאה!
אתם ההורים, אתם הדמויות המטפלות העיקריות והראשונות  בחיי הילדים שלכם. מרגע, שהם נולדים, אתם מעבירים להם את תחושת הבית, קירבה, אהבה, הקשבה, שמחה, תסכול, כעס ושלל תחושות אחרות, שמלוות אתכם ביום יום. למרות כל הגורמים, שנוספו או השתנו במאה ה – 21 ולמרות תחושת הניכור העולה לא פעם, אין לכם תחליף.
אז מה עושים? איך מתמודדים ?
איך הופכים להורים משפיעים, משמעותיים, מלכדים, כשלילד שלכם יש כל כך הרבה "צרות"...?

סימן דרך 1:
חישבו על ה"בית". הבית שלכם, של הוריכם, הבית, שהייתם רוצים שיהיה לכם. מהו הדבר החשוב לכם ביותר שמעניק לכם תחושה של בית...מהו הדבר הזה, שיחזיר את ילדיכם אליכם גם אם ירחיקו עד קצות עולם?
התשובה שלכם, זאת שנמצאת מעל המכשולים, זאת שמחזירה גם אתכם בסוף היום הביתה ומאפשרת לכם להמשיך ולאחוז את מושכות המשפחה, היא התשובה. היא זאת, שיוצקת גם אצל ילדיכם באשר הם, את האמון בעצמם ובכוחותיהם. הידיעה, שיש בבסיס הקשר המשפחתי תחושה אחת מיוחדת, שהיא מעל לכל התסכולים, השאלות, הכעסים הדאגות, היא זאת שמלכדת את המשפחה.  מרגע שחשפתם את אותה תחושה מיוחדת ועמוקה, התפקיד שלכם ההורים להרחיב אותה, להדגיש אותה, לפעול על פיה ולנצור אותה לעד.
סימן דרך 2:
הבינו את מאפייני הלקות ו/או את הקשיים המהותיים איתם מתמודד ילדכם, התייעצו עם הגורמים החינוכיים והסביבתיים וטפלו בילד בהתאם.  הבנת הבעיה ו/או הלקות איתה מתמודד הילד תאפשר לכם להתמקד במציאת דרכים ופתרונות מעשיים להתמודדות. לטובת המאה ה – 21 אפשר לזקוף את העלייה במודעות לנושא הפרעת קשב ודרכי הטיפול התרופתיות והטיפוליות הרבות והמגוונות המומלצות ואפשריות היום.
סימן דרך 3:
התאימו את ההתנהלות בבית לקשיים של ילדכם, הן בניהול הזמן, בהתארגנות, בלימודים ו/או בתחומים אחרים והתמקדו במשימות ברורות. פרטו את המשימות לפעולות קטנות לביצוע ועיזרו לו להבין את הלקות ואת הדרכים להתמודדות איתה.
סימן דרך 4:
כדי להיות הורה משמעותי במאה ה – 21 לילד עם הפרעת קשב, יש להבין שהכתבת מסרים, נוקשות, הטלת הסמכות ההורית ללא הסבר איננה "עובדת". גם התנהגות הפוכה ללא גבולות איננה פיתרון יעיל. המפתח לתקשורת יעילה היא קודם כל תאום בין ההורים, עבודת צוות, חיזוק פעולות בקול רם ותגובה הקשורה ישירות להתנהגות הילד. ילדכם יחווה הורות אחידה ללא מסרים כפולים וללא ענישה, שאיננה מהווה את התוצאה ההגיונית למעשה.
הנהיגו דרך של דיאלוג פתוח בבית, של הקשבה , של הבנת צרכי הילדים ללא ויתור על "האני" שלכם. הציבו גבולות, היו עיקביים אך נהגו באמפטיה ובכבוד כלפי השקפת עולמם של ילדכם.
סימן דרך 5:
חישבו על עצמכם. מי אתם? מה מוביל אתכם? מה מאפשר לכם להגיע למטרות, שאתם מציבים לעצמכם? מה מקדם אתכם בחיים?
במשפחה אתם האחראיים, היוזמים והמנהלים של כל התהליכים החינוכיים, יישמו את הערכים והתכונות האלה, שמקדמים אתכם בחיים גם מול ילדכם. ביחנו את עצמכם: האם בבית מול הילד הפרטי שלי אני מתייחס באותה דרך? האם זה מצליח לי? ואם לא, איך אני פותר את זה? שימו לב אם אכן הערכים אותם אתם מנהיגים בבית, הם אלה הערכים שאתם רוצים לגדל את ילדכם על פיהם.
סימן דרך 6:
הכירו את ילדכם. מתחת למעטה העכור של הפרעת הקשב, נמצא ילד בעל תכונות רבות אחרות. תכונות נפלאות.
כדי להיות הורה משמעותי יש ליצור עם הילד קשר חיובי עם חיבור אמיתי אליו ולאישיותו: "מה הילד שלי אוהב לעשות? מה משמח אותו, איזו תכונה אני אוהב אצלו". התחברו וחזקו את התכונות הללו, בצעו פעילויות משותפות, שפוגשות את התכונות הנפלאות שיש בו. חזקו איתו ועבורו את הדימוי העצמי.
איזון הוא שם המשחק. לצד הפרעת הקשב על מאפייניה המורכבים ישנן בילדכם תכונות מופלאות, העולות לאין שיעור על הלקות וההפרעה.
היו שם, חישפו איתו את התכונות המעצימות והמקסימות הללו עבורכם ועבורו.
סימן דרך 7:
ילד עם הפרעת קשב וריכוז חווה קשיים, כישלונות, סימני שאלה לעיתים דחייה. תפקידכם ההורים הוא לספק לו בבית אוירה של "אפשר להצליח".
תחושה וידיעה שאיתכם - יש הצלחות! ייצרו סביבה תומכת על ידי יצירת הצלחות קטנות, הארתן וחיזוקן. הצלחה קטנה תוביל להצלחות גדולות יותר.
סימן דרך 8:
ארוחות משותפות, מפגשים משותפים בבית או בכל מקום, שתבחרו. ללא טלפונים סלולארים.
אחת לשבוע לפחות, קיימו וארוחה משותפת. נטרלו ככל האפשר מוקדי "פורענות". העבירו והבהירו לילדים את חשיבות תחושת הביחד.
שוחחו במפגש, העניקו תשומת לב לכל אחד מבני הבית, אפשרו פתיחות והבעת דעות שונות, דאגו לתקשורת שתקרב לבבות.

סימן דרך 9:
כל ההורים אוהבים את ילדיהם. העבירו לילדים את הרגש הזה בעזרת מגע , חיוך חום אנושי ותשומת לב אישית.
לסיום:
גם במאה ה – 21 ילדים אוהבים להרגיש נאהבים. להרגיש בטוחים במקום שלהם, בבית. הם צריכים לדעת שהם שווים, ושיש בהם חוזקות, שיובילו אותם קדימה בעתיד. התפקיד שלכם לחשוף את התכונות הנפלאות שבהם ולהאמין בהם. היכולת שלכם ההורים להפנות משאבים לתפקוד מיטבי ותקשורת פתוחה ומקרבת תאפשר הצלחה ומצוינות במעגלים הרחבים יותר ותשמור על המסגרת ההורית משפיעה, פתוחה ומלכדת. 

 
התחילו את השינוי כבר היום - בדרך שלכם!
הורות – היא לכל החיים.
מרגע שהפכנו הורים, אין דבר, שמעסיק אותנו יותר, מאתגר אותנו, מפגיש ומעמת אותנו עם עצמנו כבני אדם וכאחראים על זולתנו, ילדינו , מאשר ההורות.
ההורות היא הקשר הנפשי העמוק ביותר והראשוני ביותר, וככזאת היא מעמידה אותנו לא פעם בדילמות מוסריות, במפגש חד משמעי עם השקפת העולם שלנו, עם ההתפתחות האישית שלנו ובמשמעותה ביחסים עם ילדינו.
הקשר המשמעותי כל כך, העמוק והבלתי מתפשר של ההורות מעסיק אותנו ללא הרף, מעורר מחשבה, מתסכל לעיתים מצריך התמודדות לא פשוטה.
דווקא בגלל היותה של ההורות "בנפשנו",  הסיכוי לממשה באופן המיטבי הוא משאת נפשנו, ועבורה נסכים לבחון , לחשוף ואף לשנות הרגלים ודפוסים, שבמקרים אחרים לא היינו מעלים על דעתנו לגעת בהם. 
 
רחל אכטל  "בדרך שלך" , 054-6760654 , rachelachtel@gmail.com